מתמטיקה של מכניקה מסלולית, צעד אחר צעד

ממשוואת המסלול הראשונה שלכם ועד בעיית למברט: גזירות, דוגמאות פתורות ותרגול, משנה ראשונה ועד דוקטורט.

NASA Blue Marble

קבועים שבשימוש בדף זה

μ⊕=398 600.4418 km3/s2\mu_\oplus=398\,600.4418\ \text{km}^3/\text{s}^2
R⊕=6378.137 kmR_\oplus=6378.137\ \text{km}
J2=1.08262668×10−3J_2=1.08262668\times10^{-3}
g0=9.80665 m/s2g_0=9.80665\ \text{m/s}^2
Tsid=86 164.0905 sT_{sid}=86\,164.0905\ \text{s}

כל מספר בדף זה מחושב על ידי סקריפט הבנייה של האתר (scripts/learn_calc.py) ונבדק: מעבר מ-LEO בגובה 300 ק"מ ל-GEO נותן כ-3.89 km/s, בהתאם לתוצאות ספרי לימוד תקניים; דוגמת למברט נבדקת על ידי אינטגרציה נומרית של המסלול.

נסו במעבדת המסלולים

מסלולים מעגליים, זמן מחזור ומהירות מילוט

  • בני נוער
  • מכללה קהילתית
  • תואר ראשון (שנה א'–ד')

מסלול: מכניקה מסלולית · כ-15 דקות · מספרים שאומתו בבנייה:

בסוף תוכלו

לגזור את מהירות המסלול המעגלי מחוקי ניוטון; לחשב זמן מחזור מסלולי; להסביר מדוע מהירות המילוט גדולה פי √2 מהמהירות המעגלית.

לפני שמתחילים

אלגברה, החוק השני של ניוטון, תאוצה צנטריפטלית v²/r. מסלולים בהסבר

קודם האינטואיציה

במסלול מעגלי הכבידה מספקת בדיוק את הכוח הצנטריפטלי הדרוש כדי להמשיך לפנות. הקבוע μ = GM (הפרמטר הכבידתי) ידוע בדיוק רב בהרבה מ-G או M בנפרד, ולכן תמיד משתמשים ב-μ.

🧒 הסבר כאילו אני בן 10

לוויין הוא כמו כדור על חוט שמסובבים מעל הראש. הכבידה היא החוט. מסובבים לאט מדי והכדור נופל; מסובבים בדיוק נכון והוא מסתובב שוב ושוב.

צעד אחר צעד

  1. GMmr2=mv2r\frac{GMm}{r^2}=\frac{mv^2}{r}
    כבידה = מסה × תאוצה צנטריפטלית.
  2. vc=μrv_c=\sqrt{\frac{\mu}{r}}
    מצמצמים את m ופותרים עבור v.
  3. T=2πrvc=2πr3μT=\frac{2\pi r}{v_c}=2\pi\sqrt{\frac{r^3}{\mu}}
    זמן מחזור = היקף / מהירות.
  4. 12vesc2−μr=0  ⇒  vesc=2μr=2 vc\tfrac12 v_{esc}^2-\frac{\mu}{r}=0\;\Rightarrow\; v_{esc}=\sqrt{\frac{2\mu}{r}}=\sqrt2\,v_c
    מילוט: האנרגיה הכוללת מגיעה בדיוק לאפס.

דוגמה פתורה

נתון
מסלול מעגלי בגובה 400 ק"מ.
מצאו
מהירות v_c וזמן מחזור T.
אסטרטגיה
השתמשו ב-r = R⊕ + h, ואז v_c = √(μ/r) ו-T = 2πr/v_c.
שלבים
  1. r = 6378.137 + 400 = 6778.137 km
  2. v_c = √(398600.4418 / 6778.137) = 7.6686 km/s
  3. T = 2π · 6778.137 / 7.6686 s = 92.56 דקות
תשובה
v_c = 7.669 km/s, ‏T = 92.6 דקות.
בדיקת סבירות
NASA מציינת שתחנת החלל נעה בכ-7.7 km/s ובכ-90 דקות להקפה, כך שהמספרים מתאימים.
משמעות
כ-15–16 הקפות ביום: הבסיס לתכנון מעברים מעל תחנות קרקע.
הצגת קוד Python
import math
mu, RE = 398600.4418, 6378.137   # km^3/s^2, km
r = RE + 400
v = math.sqrt(mu / r)
T = 2 * math.pi * r / v
print(v, T / 60)   # km/s, min

תרגול שנבדק אוטומטית

  1. km/s

    פתרון מלא

    r = 7178.137 km; v = √(398600.4418/7178.137) = 7.4518 km/s.

  2. דק'

    פתרון מלא

    T = 2π√(7178.137³/398600.4418) s = 100.87 דקות.

תרגול

  1. מצאו את רדיוס המסלול שזמן המחזור שלו הוא יום כוכבי אחד (86 164.09 שניות).

    הצגת פתרון

    r = (μ T²/4π²)^(1/3) = 42164 ק"מ (גאוסטציונרי), שם v_c = 3.075 km/s.

טעות נפוצה

שימוש בגובה במקום ברדיוס. r נמדד ממרכז כדור הארץ: r = R⊕ + h.

מקורות

  • NASA, Basics of Space Flight.
  • H. D. Curtis, Orbital Mechanics for Engineering Students, מהדורה 4, Butterworth-Heinemann ‏(Elsevier), ‏2020.

שלושת חוקי קפלר

  • בני נוער
  • מכללה קהילתית
  • תואר ראשון (שנה א'–ד')

מסלול: מכניקה מסלולית · כ-15 דקות · מספרים שאומתו בבנייה:

בסוף תוכלו

לנסח את חוקי קפלר; להראות ששטחים שווים בזמנים שווים הם שימור תנע זוויתי; לגזור את החוק השלישי.

לפני שמתחילים

גאומטריה של אליפסה (a, ‏e), מכפלה וקטורית, נגזרת של שטח. מסלולים בהסבר

קודם האינטואיציה

1) מסלולים הם חתכי חרוט, והגוף המרכזי נמצא באחד המוקדים. 2) הקו מהמוקד סורק שטחים שווים בזמנים שווים. 3) T² פרופורציוני ל-a³.

🧒 הסבר כאילו אני בן 10

כוכבי לכת מאיצים כשהם מתקרבים לשמש ומאטים כשהם רחוקים, כמו גולש סקייטבורד ברמפה: הכי מהר בתחתית, הכי לאט למעלה.

צעד אחר צעד

  1. dA=12 ∣r×dr∣  ⇒  dAdt=12∣r×v∣=h2dA=\tfrac12\,|\mathbf r\times d\mathbf r|\;\Rightarrow\;\frac{dA}{dt}=\tfrac12|\mathbf r\times\mathbf v|=\frac{h}{2}
    השטח הנסרק ליחידת זמן הוא חצי מהתנע הזוויתי הסגולי h.
  2. h˙=r˙×v+r×(−μr3r)=0\dot{\mathbf h}=\dot{\mathbf r}\times\mathbf v+\mathbf r\times\left(-\frac{\mu}{r^3}\mathbf r\right)=\mathbf 0
    בכוח מרכזי h קבוע, ולכן dA/dt קבוע (החוק השני).
  3. T=πabh/2,h=μa(1−e2),b=a1−e2T=\frac{\pi ab}{h/2},\quad h=\sqrt{\mu a(1-e^2)},\quad b=a\sqrt{1-e^2}
    השטח הכולל של האליפסה מחולק בקצב סריקת השטח.
  4. T=2πa3μT=2\pi\sqrt{\frac{a^3}{\mu}}
    החוק השלישי: תלוי רק ב-a, לא ב-e.

דוגמה פתורה

נתון
רדיוס גאוסטציונרי r = 42 164.17 ק"מ (מעגלי).
מצאו
זמן המחזור המסלולי T.
אסטרטגיה
החוק השלישי של קפלר עם a = r.
שלבים
  1. T = 2π √(a³/μ) = 2π √(42164.17³ / 398600.4418)
  2. T = 23.9345 h
תשובה
T = 23.9345 שעות (23 שעות ו-56 דקות).
בדיקת סבירות
הוא שווה ליום כוכבי אחד (86 164 שניות), בדיוק מה ש"גאוסטציונרי" מחייב.
משמעות
חוק קפלר, שנמצא מנתוני כוכבי לכת ב-1619, עדיין קובע היכן חונה כל לוויין טלוויזיה ומזג אוויר.
הצגת קוד Python
import math
mu, RE = 398600.4418, 6378.137   # km^3/s^2, km
a = 42164.17
T = 2 * math.pi * math.sqrt(a**3 / mu)
print(T / 3600)   # h

תרגול

  1. לשני מסלולים אותו a אבל e = 0 ו-e = 0.7. לאיזה מהם זמן מחזור ארוך יותר?

    הצגת פתרון

    אף אחד מהם: T תלוי רק ב-a.

טעות נפוצה

שימוש ב-24 שעות למסלול גאוסטציונרי. כדור הארץ מסתובב פעם אחת ביחס לכוכבים ב-23 שעות, 56 דקות ו-4 שניות.

מקורות

  • H. D. Curtis, Orbital Mechanics for Engineering Students, מהדורה 4, Butterworth-Heinemann ‏(Elsevier), ‏2020.
  • R. R. Bate, D. D. Mueller, J. E. White, W. W. Saylor, Fundamentals of Astrodynamics, מהדורה 2, Dover, ‏2020.

בעיית שני הגופים ומשוואת המסלול

  • תואר ראשון (שנה א'–ד')

מסלול: מכניקה מסלולית · כ-30 דקות · מספרים שאומתו בבנייה:

בסוף תוכלו

לצמצם שני גופים למשוואה יחסית אחת; לבצע לה אינטגרציה בחשבון וקטורי כדי לקבל את חתך החרוט r(ν); לזהות את וקטור האקסצנטריות.

לפני שמתחילים

חשבון וקטורי (מכפלות סקלרית ווקטורית, זהות BAC-CAB), משוואות דיפרנציאליות מסדר ראשון. מסלולים בהסבר

קודם האינטואיציה

חיסור שתי משוואות התנועה משאיר משוואה דיפרנציאלית אחת למיקום היחסי. שני אינטגרלים וקטוריים, h ו-e, נותנים אז את כל צורת המסלול בלי לפתור עבור הזמן.

🧒 הסבר כאילו אני בן 10

כדור הארץ ולוויין מושכים זה את זה. אפשר להעמיד פנים שכדור הארץ עומד במקום ולצפות רק בלוויין, והמסלול תמיד יוצא מעגל, אליפסה או עקומה שבורחת.

צעד אחר צעד

  1. r¨=−μr3r,μ=G(m1+m2)\ddot{\mathbf r}=-\frac{\mu}{r^3}\mathbf r,\qquad \mu=G(m_1+m_2)
    משוואת התנועה היחסית.
  2. r¨×h=−μr3 r×(r×r˙)=μddt ⁣(rr)\ddot{\mathbf r}\times\mathbf h=-\frac{\mu}{r^3}\,\mathbf r\times(\mathbf r\times\dot{\mathbf r})=\mu\frac{d}{dt}\!\left(\frac{\mathbf r}{r}\right)
    מכפילים וקטורית ב-h הקבוע ומשתמשים ב-BAC-CAB.
  3. r˙×h−μrr=μ e\dot{\mathbf r}\times\mathbf h-\mu\frac{\mathbf r}{r}=\mu\,\mathbf e
    מבצעים אינטגרציה פעם אחת: e הוא וקטור קבוע המצביע אל הפריאפסיס.
  4. r⋅(r˙×h)=h2=μr+μrecos⁡ν  ⇒  r=h2/μ1+ecos⁡ν\mathbf r\cdot(\dot{\mathbf r}\times\mathbf h)=h^2=\mu r+\mu r e\cos\nu\;\Rightarrow\; r=\frac{h^2/\mu}{1+e\cos\nu}
    מכפילים סקלרית ב-r: משוואת חתך החרוט.

דוגמה פתורה

נתון
r = [7000, 1000, 500] km, v = [−1.0, 7.4, 1.0] km/s.
מצאו
h, ‏e וגודל המסלול a.
אסטרטגיה
משתמשים בשני האינטגרלים הווקטוריים h = r × v ו-μe = v × h − μ r/r, ואז באנרגיה.
שלבים
  1. |h| = |r × v| = 53398.3 km²/s
  2. |e| = 0.019306
  3. ε = v²/2 − μ/r = -27.850 km²/s²
  4. a = −μ/(2ε) = 7156.15 km
תשובה
כמעט מעגלי (e = 0.0193) עם a = 7156.1 ק"מ.
בדיקת סבירות
בדיקה h²/μ = a(1 − e²): שני האגפים מתאימים עד כדי עיגול.
משמעות
שני וקטורים נשמרים נותנים את כל צורת המסלול ממדידת מכ"ם אחת.
הצגת קוד Python
import numpy as np
mu = 398600.4418
r = np.array([7000., 1000., 500.]); v = np.array([-1.0, 7.4, 1.0])
h = np.cross(r, v)
e = np.cross(v, h) / mu - r / np.linalg.norm(r)
eps = v @ v / 2 - mu / np.linalg.norm(r)
print(np.linalg.norm(h), np.linalg.norm(e), -mu / (2 * eps))

תרגול

  1. הראו ש-e < 1 נותן מסלול סגור ו-e > 1 מסלול פתוח.

    הצגת פתרון

    המכנה 1 + e cosν נשאר חיובי לכל ν רק אם e < 1; עבור e > 1 הוא מתאפס ב-cosν = -1/e, ולכן r → ∞.

טעות נפוצה

שכחה ש-μ = G(m₁+m₂). עבור לוויין m₂ זניח, אבל לא עבור צמד כדור הארץ–הירח.

מקורות

  • H. D. Curtis, Orbital Mechanics for Engineering Students, מהדורה 4, Butterworth-Heinemann ‏(Elsevier), ‏2020.
  • D. A. Vallado, Fundamentals of Astrodynamics and Applications, מהדורה 4, Microcosm Press, ‏2013.
  • R. R. Bate, D. D. Mueller, J. E. White, W. W. Saylor, Fundamentals of Astrodynamics, מהדורה 2, Dover, ‏2020.

אנרגיה ומשוואת vis-viva

  • מכללה קהילתית
  • תואר ראשון (שנה א'–ד')

מסלול: מכניקה מסלולית · כ-20 דקות · מספרים שאומתו בבנייה:

בסוף תוכלו

להראות שהאנרגיה המסלולית הסגולית נשמרת ושווה ל-‎-μ/2a; להשתמש ב-vis-viva כדי למצוא את המהירות בכל נקודה במסלול.

לפני שמתחילים

אנרגיה קינטית ופוטנציאלית; מכפלה סקלרית; חתך החרוט r(ν). מסלולים בהסבר

קודם האינטואיציה

vis-viva ("כוח חי") היא המשוואה השימושית ביותר בתכנון משימות: היא מקשרת בין מהירות, מרחק וגודל המסלול.

🧒 הסבר כאילו אני בן 10

כשעולים בגבעה מאטים; כשיורדים מאיצים. מסלול הוא אותו דבר: קרוב לכדור הארץ אתם מהירים, רחוק אתם איטיים, והאנרגיה הכוללת נשארת זהה.

צעד אחר צעד

  1. r˙⋅r¨+μr3 r⋅r˙=0  ⇒  ddt ⁣(v22−μr)=0\dot{\mathbf r}\cdot\ddot{\mathbf r}+\frac{\mu}{r^3}\,\mathbf r\cdot\dot{\mathbf r}=0\;\Rightarrow\;\frac{d}{dt}\!\left(\frac{v^2}{2}-\frac{\mu}{r}\right)=0
    מכפילים סקלרית את משוואת התנועה במהירות.
  2. ε=vp22−μrp,rp=a(1−e),vp=hrp\varepsilon=\frac{v_p^2}{2}-\frac{\mu}{r_p},\quad r_p=a(1-e),\quad v_p=\frac{h}{r_p}
    מחשבים בפריאפסיס, שם v ניצב ל-r.
  3. ε=−μ2a\varepsilon=-\frac{\mu}{2a}
    מפשטים בעזרת h² = μa(1-e²).
  4. v2=μ(2r−1a)v^2=\mu\left(\frac{2}{r}-\frac{1}{a}\right)
    vis-viva.

דוגמה פתורה

נתון
אליפסת מעבר מ-r_p = 6678.137 ק"מ ל-r_a = 42 164.17 ק"מ.
מצאו
מהירויות בפריגיאה ובאפוגיאה.
אסטרטגיה
a = (r_p + r_a)/2, ואז vis-viva בכל קצה.
שלבים
  1. a = 24421.2 km
  2. v_p = √(μ(2/r_p − 1/a)) = 10.1515 km/s
  3. v_a = √(μ(2/r_a − 1/a)) = 1.6078 km/s
תשובה
v_p = 10.151 km/s, v_a = 1.608 km/s.
בדיקת סבירות
בדיקת תנע זוויתי: r_p v_p = r_a v_a (שניהם כ-67 793 km²/s).
משמעות
שתי המהירויות האלה הן בדיוק מה שמולו נמדדות הבעירות של הוהמן.
הצגת קוד Python
import math
mu, RE = 398600.4418, 6378.137   # km^3/s^2, km
rp, ra = RE + 300, 42164.17
a = (rp + ra) / 2
vv = lambda r: math.sqrt(mu * (2/r - 1/a))
print(vv(rp), vv(ra), rp*vv(rp), ra*vv(ra))

תרגול שנבדק אוטומטית

  1. km/s

    פתרון מלא

    v = √(398600.4418 × (2/8000 − 1/10000)) = 7.7324 km/s.

תרגול

  1. מה הסימן של ε במסלול מילוט (פרבולי)?

    הצגת פתרון

    אפס (a → ∞). למסלולים קשורים ε < 0, להיפרבולות ε > 0.

טעות נפוצה

ערבוב יחידות: כאשר μ ב-km³/s², ‏r ו-a חייבים להיות בק"מ ו-v יוצא ב-km/s.

מקורות

  • H. D. Curtis, Orbital Mechanics for Engineering Students, מהדורה 4, Butterworth-Heinemann ‏(Elsevier), ‏2020.
  • R. R. Bate, D. D. Mueller, J. E. White, W. W. Saylor, Fundamentals of Astrodynamics, מהדורה 2, Dover, ‏2020.

יסודות מסלול מתוך וקטור מצב

  • תואר ראשון (שנה א'–ד')
  • תואר מתקדם

מסלול: מכניקה מסלולית · כ-30 דקות · מספרים שאומתו בבנייה:

בסוף תוכלו

להמיר מיקום ומהירות (r, ‏v) לששת היסודות הקלאסיים a, ‏e, ‏i, ‏Ω, ‏ω, ‏ν בעזרת אלגברה ליניארית.

לפני שמתחילים

בעיית שני הגופים, וקטורים, בדיקות רביע של arccos. מסלולים בהסבר

קודם האינטואיציה

שישה מספרים קובעים מסלול: גודל (a), צורה (e), נטייה (i), היכן הוא חוצה את קו המשווה בדרך צפונה (Ω), היכן נמצא הפריאפסיס (ω) והיכן הלוויין נמצא עכשיו (ν).

🧒 הסבר כאילו אני בן 10

שישה מספרים הם כמו כתובת של מסלול: כמה הוא גדול, כמה הוא מתוח, כמה הוא נוטה, לאיזה כיוון הוא פונה, איפה הנקודה הקרובה ביותר שלו, ואיפה הלוויין נמצא ממש עכשיו.

צעד אחר צעד

  1. h=r×v,n=k^×h,e=v×hμ−rr\mathbf h=\mathbf r\times\mathbf v,\quad \mathbf n=\hat{\mathbf k}\times\mathbf h,\quad \mathbf e=\frac{\mathbf v\times\mathbf h}{\mu}-\frac{\mathbf r}{r}
    שלושה וקטורים מרכזיים.
  2. a=−μ2ε,cos⁡i=hzh,cos⁡Ω=nxn  (ny<0⇒Ω=360∘−Ω)a=-\frac{\mu}{2\varepsilon},\quad \cos i=\frac{h_z}{h},\quad \cos\Omega=\frac{n_x}{n}\;(n_y<0\Rightarrow\Omega=360^\circ-\Omega)
    גודל, נטייה, צומת (עם בדיקת רביע).
  3. cos⁡ω=n⋅ene  (ez<0⇒360∘−ω),cos⁡ν=e⋅rer  (r⋅v<0⇒360∘−ν)\cos\omega=\frac{\mathbf n\cdot\mathbf e}{ne}\;(e_z<0\Rightarrow 360^\circ-\omega),\quad \cos\nu=\frac{\mathbf e\cdot\mathbf r}{er}\;(\mathbf r\cdot\mathbf v<0\Rightarrow 360^\circ-\nu)
    פריאפסיס ומיקום נוכחי.

דוגמה פתורה

נתון
r = [7000, 1000, 500] km, v = [−1.0, 7.4, 1.0] km/s.
מצאו
a, e, i, Ω, ω, ν.
אסטרטגיה
בונים את h, ‏n, ‏e; קוראים כל זווית עם בדיקת הרביע שלה (ואלאדו, אלגוריתם 9).
שלבים
  1. i = arccos(h_z/h) = 8.585°
  2. Ω = 340.20° (n_y < 0)
  3. ω = 326.44° (e_z < 0)
  4. ν = 61.76° (r·v > 0)
  5. a = 7156.15 km, e = 0.019306
תשובה
a = 7156.1 km, e = 0.0193, i = 8.59°, Ω = 340.2°, ω = 326.4°, ν = 61.8°.
בדיקת סבירות
המרת היסודות חזרה ל-r ו-v מחזירה את הקלט (הלוך ושוב).
משמעות
כך מפרסמים ומשווים מסלולים (למשל ערכות יסודות דו-שורתיות).
הצגת קוד Python
import numpy as np
mu = 398600.4418
r = np.array([7000., 1000., 500.]); v = np.array([-1.0, 7.4, 1.0])
h = np.cross(r, v); n = np.cross([0, 0, 1], h)
e = np.cross(v, h) / mu - r / np.linalg.norm(r)
i = np.degrees(np.arccos(h[2] / np.linalg.norm(h)))
W = np.degrees(np.arccos(n[0] / np.linalg.norm(n))); W = 360 - W if n[1] < 0 else W
print(i, W)

תרגול

  1. מדוע Ω ו-ω אינם מוגדרים במסלול מעגלי משווני?

    הצגת פתרון

    n = 0 (אין קו צמתים) ו-e = 0 (אין פריאפסיס); השתמשו במקום זאת באורך האמיתי.

טעות נפוצה

דילוג על בדיקות הרביע: arccos מחזיר רק 0–180°.

מקורות

  • D. A. Vallado, Fundamentals of Astrodynamics and Applications, מהדורה 4, Microcosm Press, ‏2013.
  • H. D. Curtis, Orbital Mechanics for Engineering Students, מהדורה 4, Butterworth-Heinemann ‏(Elsevier), ‏2020.

משוואת קפלר וניוטון–רפסון

  • תואר ראשון (שנה א'–ד')
  • תואר מתקדם

מסלול: מכניקה מסלולית · כ-30 דקות · מספרים שאומתו בבנייה:

בסוף תוכלו

לקשר זמן למיקום בעזרת האנומליה הממוצעת, האקסצנטרית והאמיתית; לפתור את המשוואה הטרנסצנדנטית בשיטת ניוטון–רפסון.

לפני שמתחילים

נגזרות, טור טיילור מסדר ראשון, רדיאנים. מסלולים בהסבר

קודם האינטואיציה

אין x(t) בצורה סגורה עבור אליפסה. את משוואת קפלר יש לפתור נומרית; ניוטון–רפסון מתכנסת באופן ריבועי מ-E₀ = M (או M + e עבור e גדול).

🧒 הסבר כאילו אני בן 10

אי אפשר לפתור חלק מהחידות בצעד אחד, אז מנחשים, בודקים כמה טועים, ומתקנים את הניחוש. כל ניסיון מתקרב הרבה יותר, כמו במשחק חם וקר.

צעד אחר צעד

  1. M=n(t−tp),n=μ/a3M=n(t-t_p),\qquad n=\sqrt{\mu/a^3}
    האנומליה הממוצעת גדלה באופן אחיד בזמן.
  2. M=E−esin⁡EM=E-e\sin E
    משוואת קפלר.
  3. Ek+1=Ek−Ek−esin⁡Ek−M1−ecos⁡EkE_{k+1}=E_k-\frac{E_k-e\sin E_k-M}{1-e\cos E_k}
    ניוטון–רפסון: f/f′.
  4. tan⁡ν2=1+e1−etan⁡E2\tan\frac{\nu}{2}=\sqrt{\frac{1+e}{1-e}}\tan\frac{E}{2}
    המרה לאנומליה אמיתית.

דוגמה פתורה

נתון
e = 0.37255, ‏M = 3.6029 rad (אותו קלט כמו אצל קרטיס, דוגמה 3.2; החישוב שלנו).
מצאו
האנומליה האקסצנטרית E בדיוק של 10⁻¹⁰ רדיאן.
אסטרטגיה
ניוטון–רפסון על f(E) = E − e sin E − M עם f′(E) = 1 − e cos E, החל מ-E₀ = M ‏(e ≤ 0.8); עוצרים כאשר |ΔE| < 10⁻¹⁰.
שלבים
טבלת איטרציות
nE_n (רדיאנים)|ΔE|
13.47855373871.24e-01
23.47942201008.68e-04
33.47942204433.44e-08
43.47942204430.00e+00
תשובה
E = 3.479422 rad אחרי 4 איטרציות.
בדיקת סבירות
מציבים בחזרה: E − e sin E מחזיר M = 3.6029 rad. מאחר ש-M > π, הגוף עבר את האפואפסיס, ו-E < M כצפוי כאשר sin E < 0. קרטיס מדווח E = 3.479 rad.
משמעות
השגיאה בערך מועלית בריבוע בכל צעד (התכנסות ריבועית), ולכן תוכנות טיסה פותרות את משוואת קפלר אלפי פעמים בשנייה.

נסו בעצמכם: פותר קפלר, צעד אחר צעד

nE_n (רדיאנים)|ΔE|
הצגת קוד Python
import math
def kepler_E(M, e, tol=1e-10):
    E = math.pi if e > 0.8 else M
    while True:
        dE = (E - e*math.sin(E) - M) / (1 - e*math.cos(E))
        E -= dE
        print(E, abs(dE))
        if abs(dE) < tol:
            return E
kepler_E(3.6029, 0.37255)

תרגול שנבדק אוטומטית

  1. rad

    פתרון מלא

    ניוטון–רפסון מתכנסת בכמה צעדים ל-E = 1.185324 rad.

תרגול

  1. מדוע M ו-E חייבים להיות ברדיאנים בתוך האיטרציה?

    הצגת פתרון

    כי האיבר E והאיבר e sin E חייבים לחלוק יחידות; e sin E חסר ממדים (רדיאנים).

טעות נפוצה

ערבוב מעלות ורדיאנים ב-M = E - e sin E.

מקורות

  • D. A. Vallado, Fundamentals of Astrodynamics and Applications, מהדורה 4, Microcosm Press, ‏2013.
  • R. H. Battin, An Introduction to the Mathematics and Methods of Astrodynamics, מהדורה מתוקנת, AIAA, 1999.

התפשטות נומרית עם RK4

  • תואר ראשון (שנה א'–ד')
  • תואר מתקדם

מסלול: מכניקה מסלולית · כ-35 דקות · מספרים שאומתו בבנייה:

בסוף תוכלו

לכתוב את המסלול כמערכת משוואות דיפרנציאליות מסדר ראשון; לבצע לה אינטגרציה בשיטת רונגה–קוטה הקלאסית מסדר רביעי; לבדוק דיוק בעזרת שימור אנרגיה.

לפני שמתחילים

משוואות דיפרנציאליות, טורי טיילור, תכנות בסיסי. מסלולים בהסבר

קודם האינטואיציה

כשמוסיפים הפרעות (J2, גרר, גופים שלישיים) אין פתרון מדויק, ולכן מבצעים אינטגרציה. ל-RK4 שגיאה מקומית O(Δt⁵) ושגיאה כוללת O(Δt⁴).

🧒 הסבר כאילו אני בן 10

מחשב מקדם את הלוויין בצעדים זעירים, כמו ספר דפדוף: כל דף הוא שבריר שנייה מאוחר יותר. צעדים חכמים יותר (RK4) מציצים קדימה לפני שזזים.

צעד אחר צעד

  1. y=[rv],y˙=f(y)=[v−μr/r3]\mathbf y=\begin{bmatrix}\mathbf r\\ \mathbf v\end{bmatrix},\qquad \dot{\mathbf y}=\mathbf f(\mathbf y)=\begin{bmatrix}\mathbf v\\ -\mu\mathbf r/r^3\end{bmatrix}
    משוואה דיפרנציאלית מסדר שני הופכת למערכת מסדר ראשון בת 6 מצבים.
  2. k1=f(yn), k2=f(yn+Δt2k1), k3=f(yn+Δt2k2), k4=f(yn+Δt k3)\mathbf k_1=\mathbf f(\mathbf y_n),\ \mathbf k_2=\mathbf f(\mathbf y_n+\tfrac{\Delta t}{2}\mathbf k_1),\ \mathbf k_3=\mathbf f(\mathbf y_n+\tfrac{\Delta t}{2}\mathbf k_2),\ \mathbf k_4=\mathbf f(\mathbf y_n+\Delta t\,\mathbf k_3)
    ארבע דגימות שיפוע.
  3. yn+1=yn+Δt6(k1+2k2+2k3+k4)\mathbf y_{n+1}=\mathbf y_n+\frac{\Delta t}{6}\left(\mathbf k_1+2\mathbf k_2+2\mathbf k_3+\mathbf k_4\right)
    ממוצע משוקלל (בדומה לסימפסון).

דוגמה פתורה

נתון
מצב התחלתי מדוגמת למברט: r₁ = [7000, 0, 0] ק"מ וה-v₁ שלו; 3600 שניות; 20 000 צעדי RK4.
מצאו
המיקום הסופי והמרחק שלו מהיעד r₂ = [0, 8000, 0] ק"מ.
אסטרטגיה
מבצעים אינטגרציה של ẏ = f(y) עם RK4, ‏Δt = 0.18 s.
שלבים
  1. v₁ = (4.6069, 5.8532, 0) km/s
  2. Δt = 3600 / 20000 = 0.18 s
  3. |r(3600) − r₂| = 1.7×10⁻¹⁰ km
תשובה
המסלול נוחת על היעד בדיוק של 1.7×10⁻¹⁰ ק"מ.
בדיקת סבירות
שתי שיטות בלתי תלויות (פותר למברט, RK4) מסכימות, ולכן שתיהן עובדות.
משמעות
אותו אינטגרטור, בתוספת J2 וגרר ל-f(y), משמש לחיזוי מסלולים אמיתיים.
הצגת קוד Python
import numpy as np
mu = 398600.4418
def f(y): r = y[:3]; return np.r_[y[3:], -mu * r / np.linalg.norm(r)**3]
def rk4(y, dt):
    k1 = f(y); k2 = f(y + dt/2*k1); k3 = f(y + dt/2*k2); k4 = f(y + dt*k3)
    return y + dt/6*(k1 + 2*k2 + 2*k3 + k4)

תרגול

  1. חציית Δt מקטינה את השגיאה הכוללת של RK4 בערך בכמה?

    הצגת פתרון

    בערך פי 2⁴ = 16.

טעות נפוצה

הסתמכות על הרצה ארוכה בלי לבדוק גודל נשמר (אנרגיה, h). RK4 אינה סימפלקטית וסוטה לאט.

מקורות

  • D. A. Vallado, Fundamentals of Astrodynamics and Applications, מהדורה 4, Microcosm Press, ‏2013.
  • MIT OpenCourseWare, 16.346 Astrodynamics (CC BY-NC-SA 4.0).

מעבר הוהמן

  • מכללה קהילתית
  • תואר ראשון (שנה א'–ד')

מסלול: מכניקה מסלולית · כ-25 דקות · מספרים שאומתו בבנייה:

בסוף תוכלו

לתכנן מעבר בשתי בעירות בין מסלולים מעגליים באותו מישור; לחשב כל Δv ואת זמן המעבר.

לפני שמתחילים

vis-viva, החוק השלישי של קפלר. מסלולים בהסבר

קודם האינטואיציה

מבצעים בעירה קדימה במסלול הפנימי כדי להיכנס לאליפסה שנוגעת בדיוק במסלול החיצוני, מרחפים חצי הקפה, ואז מבצעים שוב בעירה קדימה כדי להפוך את המסלול למעגלי.

🧒 הסבר כאילו אני בן 10

כדי לעבור לנתיב גבוה יותר במסלול ריצה עגול, מאיצים פעם אחת כדי להתרחק החוצה, ואז מאיצים שוב כשמגיעים לנתיב החדש כדי להישאר בו.

צעד אחר צעד

  1. at=r1+r22a_t=\frac{r_1+r_2}{2}
    אליפסת המעבר נוגעת בשני המעגלים.
  2. Δv1=μ(2r1−1at)−μr1\Delta v_1=\sqrt{\mu\left(\frac{2}{r_1}-\frac{1}{a_t}\right)}-\sqrt{\frac{\mu}{r_1}}
    בעירה בפריגיאה (vis-viva פחות המהירות המעגלית).
  3. Δv2=μr2−μ(2r2−1at)\Delta v_2=\sqrt{\frac{\mu}{r_2}}-\sqrt{\mu\left(\frac{2}{r_2}-\frac{1}{a_t}\right)}
    בעירה באפוגיאה.
  4. tt=πat3μt_{t}=\pi\sqrt{\frac{a_t^3}{\mu}}
    חצי מזמן המחזור של מסלול המעבר.

דוגמה פתורה

נתון
μ = 398 600.4418 km³/s², התחלה: מעגלי בגובה 300 ק"מ (r₁ = 6678.1 ק"מ), יעד: GEO ‏(r₂ = 42164.2 ק"מ), אותו מישור.
מצאו
Δv₁, ‏Δv₂, ‏Δv כולל וזמן מעבר.
אסטרטגיה
מהירויות מעגליות מ-v = √(μ/r); מהירויות על אליפסת המעבר מ-vis-viva; מחסרים; חצי מזמן המחזור של האליפסה.
שלבים
  1. a_t = (r₁ + r₂)/2 = 24421.2 km
  2. v_c1 = 7.7258 km/s, v_p = 10.1515 km/s → Δv₁ = 2.4257 km/s
  3. v_a = 1.6078 km/s, v_c2 = 3.0747 km/s → Δv₂ = 1.4668 km/s
  4. t = π√(a_t³/μ) = 18990 s
תשובה
Δv כולל = 3.893 km/s; זמן מעבר 5.28 שעות.
בדיקת סבירות
תואם את ≈ 3.9 km/s שבספרי הלימוד. זמן המחזור של מסלול המעבר (5.28 שעות × 2) נמצא בין זמני המחזור של LEO ו-GEO, כפי שצריך.
משמעות
שיגור מקו רוחב 28.5° מוסיף שינוי מישור; ביצועו באפוגיאה יחד עם הבעירה השנייה נותן 4.26 km/s בסך הכול, תקציב המעבר הגאוסטציונרי הקלאסי.

נסו בעצמכם: מחשבון הוהמן

הצגת קוד Python
import math
mu, RE = 398600.4418, 6378.137          # km^3/s^2, km
r1, r2 = RE + 300, 42164.17
at = (r1 + r2) / 2
vv = lambda r, a: math.sqrt(mu * (2/r - 1/a))
dv1 = vv(r1, at) - math.sqrt(mu/r1)
dv2 = math.sqrt(mu/r2) - vv(r2, at)
tof = math.pi * math.sqrt(at**3 / mu)
print(dv1, dv2, dv1 + dv2, tof/3600)   # km/s, km/s, km/s, h

תרגול שנבדק אוטומטית

  1. km/s

    פתרון מלא

    Δv₁ = 0.1608, ‏Δv₂ = 0.1575; סך הכול 0.3183 km/s.

תרגול

  1. מדוע משימות GEO אמיתיות זקוקות ליותר מסך זה?

    הצגת פתרון

    אתרי השיגור אינם על קו המשווה, ולכן נדרש גם שינוי מישור (ראו שינויי מישור).

טעות נפוצה

חיבור המהירויות המעגליות במקום ההפרשים: Δv הוא שינוי המהירות בכל בעירה.

מקורות

  • H. D. Curtis, Orbital Mechanics for Engineering Students, מהדורה 4, Butterworth-Heinemann ‏(Elsevier), ‏2020.
  • R. R. Bate, D. D. Mueller, J. E. White, W. W. Saylor, Fundamentals of Astrodynamics, מהדורה 2, Dover, ‏2020.
  • NASA, Basics of Space Flight.

מעבר דו-אליפטי

  • תואר ראשון (שנה א'–ד')
  • תואר מתקדם

מסלול: מכניקה מסלולית · כ-20 דקות · מספרים שאומתו בבנייה:

בסוף תוכלו

לחשב מעבר דו-אליפטי בשלוש בעירות ולהחליט מתי הוא עדיף על הוהמן.

לפני שמתחילים

מעבר הוהמן, vis-viva. מסלולים בהסבר

קודם האינטואיציה

מתרחקים הרבה החוצה ל-r_b, שם המהירויות זעירות, ואז יורדים אל היעד. עבור r₂/r₁ מעל כ-11.94 בחירה כלשהי של r_b עדיפה על הוהמן; מעל כ-15.58 כל r_b > r₂ עדיף, במחיר של טיסה ארוכה בהרבה.

🧒 הסבר כאילו אני בן 10

לפעמים הדרך הארוכה זולה יותר: מטפסים גבוה מאוד, שם קל לזוז, מתקנים שם, ואז חוזרים למטה למקום שבו רוצים להיות.

צעד אחר צעד

  1. a1=r1+rb2,a2=r2+rb2a_1=\frac{r_1+r_b}{2},\qquad a_2=\frac{r_2+r_b}{2}
    שתי אליפסות מעבר.
  2. Δv=∣vp1−vc1∣+∣va2−va1∣+∣vc2−vp2∣\Delta v=\big|v_{p1}-v_{c1}\big|+\big|v_{a2}-v_{a1}\big|+\big|v_{c2}-v_{p2}\big|
    בעירה ב-r₁, ב-r_b וב-r₂, כל אחת מ-vis-viva.

דוגמה פתורה

נתון
r₁ = 6678.137 ק"מ, r₂ = 20 r₁, ‏r_b ביניים = 40 r₁.
מצאו
Δv כולל של דו-אליפטי לעומת הוהמן.
אסטרטגיה
שלוש בעירות vis-viva ב-r₁, ‏r_b, ‏r₂; משווים להוהמן בשתי בעירות.
שלבים
  1. a₁ = (r₁ + r_b)/2, a₂ = (r₂ + r_b)/2
  2. Δv_bi = 4.0609 km/s
  3. Δv_H = 4.1312 km/s
תשובה
דו-אליפטי 4.061 km/s עדיף על הוהמן 4.131 km/s.
בדיקת סבירות
r₂/r₁ = 20 מעל סף 15.58, ולכן כל r_b > r₂ חייב לנצח: עקבי.
משמעות
החיסכון (כ-70 m/s כאן) עולה בטיסה ארוכה בהרבה; תכנון משימות הוא שקילה בין חלופות.
הצגת קוד Python
import math
mu, RE = 398600.4418, 6378.137   # km^3/s^2, km
vv = lambda r, a: math.sqrt(mu * (2/r - 1/a)); vc = lambda r: math.sqrt(mu / r)
r1 = RE + 300; r2, rb = 20*r1, 40*r1
a1, a2 = (r1+rb)/2, (r2+rb)/2
dv = (vv(r1,a1)-vc(r1)) + (vv(rb,a2)-vv(rb,a1)) + (vv(r2,a2)-vc(r2))
print(abs(dv))

תרגול

  1. עבור LEO ל-GEO ‏(r₂/r₁ ≈ 6.3), האם כדאי להשתמש במעבר דו-אליפטי?

    הצגת פתרון

    לא: מתחת ליחס של כ-11.94 הוהמן תמיד זול יותר.

טעות נפוצה

התעלמות מזמן הטיסה: החיסכון הדו-אליפטי יכול לעלות ימים או שבועות.

מקורות

  • D. A. Vallado, Fundamentals of Astrodynamics and Applications, מהדורה 4, Microcosm Press, ‏2013.
  • H. D. Curtis, Orbital Mechanics for Engineering Students, מהדורה 4, Butterworth-Heinemann ‏(Elsevier), ‏2020.

שינויי מישור

  • תואר ראשון (שנה א'–ד')

מסלול: מכניקה מסלולית · כ-20 דקות · מספרים שאומתו בבנייה:

בסוף תוכלו

לגזור את ה-Δv של שינוי מישור מחוק הקוסינוסים; להראות מדוע שילובו עם בעירה באפוגיאה חוסך דלק.

לפני שמתחילים

וקטורים, חוק הקוסינוסים, מעבר הוהמן. מסלולים בהסבר

קודם האינטואיציה

סיבוב וקטור המהירות עולה מהירות ביחס לכמה מהר נעים, ולכן שינויי מישור זולים ביותר במקום שבו המסלול איטי ביותר.

🧒 הסבר כאילו אני בן 10

קשה לסובב אופניים מהירים; קל לסובב אופניים איטיים. חלליות מטות את המסלולים שלהן במקום שבו הן נעות הכי לאט.

צעד אחר צעד

  1. Δv=v12+v22−2v1v2cos⁡Δi\Delta v=\sqrt{v_1^2+v_2^2-2v_1v_2\cos\Delta i}
    חוק הקוסינוסים על שני וקטורי המהירות.
  2. v1=v2=v  ⇒  Δv=2vsin⁡Δi2v_1=v_2=v\;\Rightarrow\;\Delta v=2v\sin\frac{\Delta i}{2}
    שינוי מישור טהור במהירות קבועה.

דוגמה פתורה

נתון
החדרה ל-GEO ממסלול מעבר בנטייה של 28.5°: v_a = 1.6078 km/s, ‏v_GEO = 3.0747 km/s.
מצאו
Δv לבעירה משולבת לעומת עיגול וסיבוב נפרדים.
אסטרטגיה
חוק הקוסינוסים על שני וקטורי המהירות.
שלבים
  1. Δv_comb = √(v_a² + v_GEO² − 2 v_a v_GEO cos 28.5°) = 1.8302 km/s
  2. Δv_sep = (v_GEO − v_a) + 2 v_GEO sin 14.25° = 2.9805 km/s
תשובה
משולב: 1.830 km/s; נפרד: 2.980 km/s.
בדיקת סבירות
הבעירה המשולבת קטנה מהסכום, כפי שאי-שוויון המשולש מחייב.
משמעות
חיסכון של כ-1.15 km/s הוא הסיבה ששיגורים ל-GEO תמיד משלבים את הסיבוב עם הבעירה באפוגיאה.
הצגת קוד Python
import math
va, vg, di = 1.6078, 3.0747, math.radians(28.5)
comb = math.sqrt(va**2 + vg**2 - 2*va*vg*math.cos(di))
sep = (vg - va) + 2*vg*math.sin(di/2)
print(comb, sep)

תרגול שנבדק אוטומטית

  1. km/s

    פתרון מלא

    Δv = 2 × 7.5 × sin 5° = 1.3073 km/s.

תרגול

  1. היכן במסלול אליפטי שינוי מישור זול ביותר?

    הצגת פתרון

    באפואפסיס (המהירות הנמוכה ביותר), ויש לבצעו בצומת.

טעות נפוצה

שכחה ששינוי מישור חייב להתבצע במקום שבו שני המישורים נחתכים (צומת).

מקורות

  • H. D. Curtis, Orbital Mechanics for Engineering Students, מהדורה 4, Butterworth-Heinemann ‏(Elsevier), ‏2020.
  • D. A. Vallado, Fundamentals of Astrodynamics and Applications, מהדורה 4, Microcosm Press, ‏2013.

משוואת הרקטה

  • בני נוער
  • מכללה קהילתית
  • תואר ראשון (שנה א'–ד')

מסלול: מכניקה מסלולית · כ-15 דקות · מספרים שאומתו בבנייה:

בסוף תוכלו

לגזור את משוואת ציולקובסקי משימור התנע על ידי הפרדת משתנים; להפוך תקציב Δv למסת דלק.

לפני שמתחילים

תנע, אינטגרלים של 1/m (לוגריתם טבעי). מסלולים בהסבר

קודם האינטואיציה

Δv הוא המטבע של טיסות החלל. מאחר שהרקטה חייבת לשאת את הדלק שלה, המסה גדלה באופן מעריכי עם Δv.

🧒 הסבר כאילו אני בן 10

רקטה פולטת חומר מאחור מהר מאוד, וזה דוחף את הרקטה קדימה, כמו כשמשחררים בלון. אבל היא חייבת לשאת את כל החומר הזה, ולכן כדי לנוע מהר יותר צריך הרבה יותר דלק.

צעד אחר צעד

  1. m dv=−ve dmm\,dv=-v_e\,dm
    מאזן תנע לאורך בעירה קצרה (ללא כבידה או גרר).
  2. ∫0Δvdv=−ve∫m0mfdmm\int_{0}^{\Delta v}dv=-v_e\int_{m_0}^{m_f}\frac{dm}{m}
    מפרידים משתנים ומבצעים אינטגרציה.
  3. Δv=veln⁡m0mf,ve=Isp g0\Delta v=v_e\ln\frac{m_0}{m_f},\qquad v_e=I_{sp}\,g_0
    ציולקובסקי; g₀ = 9.80665 m/s².

דוגמה פתורה

נתון
Δv = 3.8926 km/s (הוהמן LEO→GEO), ‏I_sp = 450 s, ‏g₀ = 9.80665 m/s².
מצאו
יחס מסות ושבר הדלק.
אסטרטגיה
v_e = I_sp g₀, ואז m₀/m_f = exp(Δv/v_e).
שלבים
  1. v_e = 450 · 9.80665 m/s = 4.413 km/s
  2. m₀/m_f = exp(3.8926 / 4.413) = 2.4159
  3. 1 − 1/2.4159 = 58.6 %
תשובה
m₀/m_f = 2.416; ‏58.6% מהמסה ההתחלתית הם דלק.
בדיקת סבירות
Δv קטן מ-v_e, ולכן היחס חייב להיות מתחת ל-e ≈ 2.72: והוא אכן כך.
משמעות
יותר ממחצית השלב היא דלק רק כדי להגיע מ-LEO ל-GEO, ולכן שלבים עליונים משתמשים במנועים בעלי I_sp גבוה.
הצגת קוד Python
import math
dv, isp, g0 = 3.8926, 450, 9.80665e-3   # km/s, s, km/s^2
mr = math.exp(dv / (isp * g0))
print(mr, 1 - 1/mr)

תרגול שנבדק אוטומטית

    פתרון מלא

    m₀/m_f = exp(2/2.942) = 1.974.

תרגול

  1. הכפלת Δv ב-I_sp קבוע עושה מה ליחס המסות?

    הצגת פתרון

    הוא מועלה בריבוע, לא מוכפל: e^(2x) = (e^x)².

טעות נפוצה

שימוש ב-g בגובה במקום g₀. ‏g₀ ב-I_sp הוא קבוע המרה קבוע, 9.80665 m/s².

מקורות

  • H. D. Curtis, Orbital Mechanics for Engineering Students, מהדורה 4, Butterworth-Heinemann ‏(Elsevier), ‏2020.
  • NASA, Basics of Space Flight.

הפרעות J2 ומסלולים סינכרוניים לשמש

  • תואר מתקדם

מסלול: מכניקה מסלולית · כ-40 דקות · מספרים שאומתו בבנייה:

בסוף תוכלו

למדל את הבליטה המשוונית של כדור הארץ בעזרת איבר J2 של פוטנציאל הכבידה; לגזור את סחיפת הצומת החילונית באמצעות מיצוע; לתכנן מסלול סינכרוני לשמש.

לפני שמתחילים

גרדיאנטים של פוטנציאל, פולינומי לז'נדר, משוואות לגרנז' הפלנטריות (ניסוח). מסלולים בהסבר

קודם האינטואיציה

המסה העודפת בקו המשווה מושכת את המסלול וגורמת למישור המסלול לבצע נקיפה. בממוצע על פני הקפה אחת, ההשפעות קצרות המחזור מתבטלות ונשארת סחיפה קבועה של Ω ו-ω.

🧒 הסבר כאילו אני בן 10

כדור הארץ מעט שמן באמצע. הבליטה העודפת הזו מושכת לוויינים ומסובבת לאט את המסלולים שלהם, ומהנדסים משתמשים בזה כדי לשמור לוויינים מסוימים בתיאום עם השמש.

צעד אחר צעד

  1. U=−μr[1−J2(R⊕r)23sin⁡2ϕ−12]U=-\frac{\mu}{r}\left[1-J_2\left(\frac{R_\oplus}{r}\right)^2\frac{3\sin^2\phi-1}{2}\right]
    פוטנציאל עם האיבר האזורי J2 ‏(φ = קו רוחב).
  2. Ω˙=−32 n J2(R⊕p)2cos⁡i,p=a(1−e2)\dot\Omega=-\frac{3}{2}\,n\,J_2\left(\frac{R_\oplus}{p}\right)^2\cos i,\qquad p=a(1-e^2)
    קצב הצומת החילוני לאחר מיצוע על פני המסלול (משוואות לגרנז').
  3. Ω˙SSO=360∘365.2422 d≈0.9856∘/d  ⇒  cos⁡i=Ω˙SSO−32nJ2(R⊕/p)2\dot\Omega_{SSO}=\frac{360^\circ}{365.2422\ \text{d}}\approx 0.9856^\circ/\text{d}\;\Rightarrow\;\cos i=\frac{\dot\Omega_{SSO}}{-\tfrac32 nJ_2(R_\oplus/p)^2}
    סינכרוני לשמש: הצומת עוקב אחרי השמש פעם בשנה.

דוגמה פתורה

נתון
מסלול מעגלי, גובה 700 ק"מ; J2 = 1.08263×10⁻³; קצב צומת יעד 360°/365.2422 ימים.
מצאו
הנטייה הסינכרונית לשמש i.
אסטרטגיה
משווים את קצב הצומת החילוני ליעד ופותרים עבור cos i.
שלבים
  1. a = 7078.137 km, n = √(μ/a³)
  2. cos i = −Ω̇_SSO / (1.5 n J2 (R⊕/a)²)
  3. i = 98.188°
תשובה
i = 98.19°.
בדיקת סבירות
משימות סינכרוניות לשמש שפורסמו בגובה של כ-700 ק"מ טסות בנטייה של כ-98.2°, בהתאמה.
משמעות
הפרעה טבעית קטנה, שמנוצלת בכוונה, נותנת ללווייני הדמיה של כדור הארץ תאורה קבועה בחינם.
הצגת קוד Python
import math
mu, RE = 398600.4418, 6378.137   # km^3/s^2, km
J2 = 1.08262668e-3
a = RE + 700; n = math.sqrt(mu / a**3)
target = 2*math.pi / (365.2422*86400)
print(math.degrees(math.acos(-target / (1.5*n*J2*(RE/a)**2))))

תרגול שנבדק אוטומטית

  1. °

    פתרון מלא

    cos i שלילי ו-i = 98.60°, מעט יותר מאשר בגובה 700 ק"מ.

תרגול

  1. מדוע מסלולים סינכרוניים לשמש הם מעט רטרוגרדיים (i > 90°)?

    הצגת פתרון

    הצומת חייב לנוע מזרחה (קצב חיובי); בנוסחה יש ‎-cos i, ולכן cos i < 0.

טעות נפוצה

שימוש ביום השמשי: הצומת חייב להסתובב 360° בכל שנה טרופית, כ-0.9856° ליום.

מקורות

  • D. A. Vallado, Fundamentals of Astrodynamics and Applications, מהדורה 4, Microcosm Press, ‏2013.
  • N. K. Pavlis et al., "The development and evaluation of the Earth Gravitational Model 2008 (EGM2008)", J. Geophys. Res. 117, B04406 (2012). doi:10.1029/2011JB008916
  • R. H. Battin, An Introduction to the Mathematics and Methods of Astrodynamics, מהדורה מתוקנת, AIAA, 1999.

בעיית למברט

  • תואר מתקדם
  • דוקטורט / מחקר

מסלול: מכניקה מסלולית · כ-60 דקות · מספרים שאומתו בבנייה:

בסוף תוכלו

בהינתן שני מיקומים וזמן טיסה, למצוא את המסלול המחבר בעזרת משתנים אוניברסליים ומוצא שורשים; לאמת באמצעות התפשטות נומרית; להכיר את ספרות המחקר.

לפני שמתחילים

משתנים אוניברסליים, פונקציות שטומפף, מציאת שורשים (חציה, ניוטון, האלי), RK4. מסלולים בהסבר

קודם האינטואיציה

בעיית למברט היא הליבה של מפגשים בחלל, כיוון ומפות "פורקצ'ופ" בין-פלנטריות. זוהי בעיית ערכי שפה בשתי נקודות; משפט למברט קובע שזמן הטיסה תלוי רק ב-a, ב-r₁ + r₂ ובמיתר c.

🧒 הסבר כאילו אני בן 10

אתם רוצים לזרוק כדור מכאן לשם ושיגיע בדיוק בעוד שעה. בעיית למברט מוצאת את הזריקה המדויקת.

צעד אחר צעד

  1. A=sin⁡Δνr1r21−cos⁡Δν,y(z)=r1+r2+A zS(z)−1C(z)A=\sin\Delta\nu\sqrt{\frac{r_1r_2}{1-\cos\Delta\nu}},\qquad y(z)=r_1+r_2+A\,\frac{zS(z)-1}{\sqrt{C(z)}}
    קבוע הגאומטריה A והפונקציה העזר y(z) (שטומפף C, ‏S).
  2. μ Δt=(yC)3/2S+Ay\sqrt{\mu}\,\Delta t=\left(\frac{y}{C}\right)^{3/2}S+A\sqrt{y}
    משוואת זמן הטיסה: פותרים עבור z במציאת שורשים.
  3. f=1−yr1,g=Ayμ,g˙=1−yr2,v1=r2−fr1g,v2=g˙ r2−r1gf=1-\frac{y}{r_1},\quad g=A\sqrt{\frac{y}{\mu}},\quad \dot g=1-\frac{y}{r_2},\quad \mathbf v_1=\frac{\mathbf r_2-f\mathbf r_1}{g},\quad \mathbf v_2=\frac{\dot g\,\mathbf r_2-\mathbf r_1}{g}
    מקדמי לגרנז' נותנים את המהירויות.

דוגמה פתורה

נתון
r₁ = [7000, 0, 0] ק"מ, r₂ = [0, 8000, 0] ק"מ, Δt = 3600 שניות, פרוגרדי.
מצאו
v₁ ו-v₂.
אסטרטגיה
משוואת זמן הטיסה במשתנים אוניברסליים; מוצאים את z בשיטת החציה; f, ‏g, ‏ġ של לגרנז' נותנים את המהירויות (קרטיס, אלגוריתם 5.2).
שלבים
  1. Δν = 90°, A = √(r₁r₂)
  2. v₁ = (4.6069, 5.8532, 0) km/s
  3. v₂ = (-5.1216, -3.8753, 0) km/s
  4. בדיקת RK4: 1.7×10⁻¹⁰ ק"מ
תשובה
v₁ = (4.607, 5.853, 0) km/s; v₂ = (-5.122, -3.875, 0) km/s.
בדיקת סבירות
האנרגיה והתנע הזוויתי שחושבו בשני הקצוות שווים, ו-RK4 מ-(r₁, v₁) פוגע ב-r₂.
משמעות
חזרה על כך על פני רשת של תאריכי יציאה והגעה נותנת את מפות ה"פורקצ'ופ" המשמשות לתכנון משימות למאדים.
הצגת קוד Python
# universal-variable Lambert (Curtis Alg. 5.2): see scripts/learn_calc.py lambert()
from learn_calc import lambert, propagate
v1, v2 = lambert([7000, 0, 0], [0, 8000, 0], 3600)
print(v1, v2)

תרגול

  1. מחקר: מה משנה איזו (2015) בהשוואה לשיטת המשתנים האוניברסליים?

    הצגת פתרון

    משתנה יחיד חסר ממדים x עם ניחוש התחלתי טוב ואיטרציות האוסהולדר (מסדר שלישי), שמטפלות במקרים של הקפות מרובות באופן חסין ובמעט מאוד איטרציות.

טעות נפוצה

בחירת כיוון מעבר שגוי: Δν ו-360° - Δν נותנים שני מסלולים שונים.

מקורות

  • D. Izzo, "Revisiting Lambert’s problem", Celestial Mechanics and Dynamical Astronomy 121, 1–15 (2015). doi:10.1007/s10569-014-9587-y
  • R. H. Battin, An Introduction to the Mathematics and Methods of Astrodynamics, מהדורה מתוקנת, AIAA, 1999.
  • D. A. Vallado, Fundamentals of Astrodynamics and Applications, מהדורה 4, Microcosm Press, ‏2013.
  • H. D. Curtis, Orbital Mechanics for Engineering Students, מהדורה 4, Butterworth-Heinemann ‏(Elsevier), ‏2020.

בדקו את ההבנה שלכם

הכפלת רדיוס המסלול של לוויין הופכת את המהירות המעגלית שלו ל…

היכן שינוי מישור זול ביותר במסלול אליפטי?

איזו אנומליה גדלה באופן אחיד עם הזמן?

להעמיק

הבא: מסלולי הנדסת האווירונאוטיקה והפיזיקה (בקרוב), האלגוריתמים של ואלאדו ופותר למברט של איזו לעבודה ברמת מחקר.

למורים ולמדריכים

שימוש מוצע: שיעור אחד של 50 דקות לכל שני פרקים. מסלול לתואר ראשון: מעגלי → קפלר → vis-viva → הוהמן → משוואת הרקטה, עם מעבדת מסלולים כהדגמה חיה של דוגמת הוהמן הפתורה. מסלול לתארים מתקדמים: יסודות מסלול → משוואת קפלר → RK4 → J2 → למברט (הטילו את קטעי ה-Python כמעבדות). כל תשובה מספרית מחושבת על ידי סקריפט הבנייה של האתר, כך שתשובות התרגול משמשות גם כמפתח תשובות. מותאם לנושאי MIT OCW 16.346 Astrodynamics.

מקורות

עזרה / תרומה